ניתוח לתיקון קשחת הבוהן:

(המשך מעמ' קודם)
 
הסיבה העיקרית: לא ידועה. לעתים הסחוס במפרק נפגע מסיבות משניות כגון חבלה ("נקע" או שבר), דלקת פרקים, זיהום, עיוות קשה מסוג HALLUX VALGUS  או כסיבוך לאחר ניתוחים של הבוהן. 
 
הביטוי הקליני:

1. כאבים בפרק של בסיס הבוהן בהליכה ומאמץ. הכאב גובר בהדרגה עם השנים.
2. קושי גובר לנעול נעלי עקב בגלל אובדן יכולת התנועה של הבוהן.
3. יבלת רגישה מעל לגבשושית-העצם כתוצעה משפשוף של הנעל.  

 
הטיפול: אין טיפול מונע!! מומלץ להשתמש במדרסים מיוחדים עם הקשחה מותאמת של קדמת כף הרגל להקטנת התנועה של הבוהן בזמן ההליכה. אם המדרס איננו מספיק ניתן להוסיף נעל אורתופדית מיוחדת (נעל מסוג MBT) שהיא בעלת סוליה קשיחה (איננה מתקפלת בזמן ההליכה) ובעלת תחתית קעורה (ROCKER SOLE) כך שהצעד מבוצע ע"י "תנועת נדנדה" של כף הרגל וכך נמנע עומס על הפרק של בסיס הבוהן. להקלת כאבים זמנית ניתן להיעזר בתרופות נוגדות-דלקת ולעתים בזריקת קורטיזון לפרק.
 
הניתוח: קיימים שני סוגים של תיקון-

1. "שיוף" שולי המפרק CHEILECTOMY- הניתוח מתאים לשלבים קלים יחסית של המחלה ועשוי לגרום לרגיעה בכאבים למשך שנים ארוכות (אם כי איננו עוצר בהכרח את המשך השחיקה של הסחוס). היתרון- שימור יכולת התנועה של המפרק.
2. ניתוח "קיבוע" ARTHRODESIS  של הבוהן שבו מבטלים למעשה את הפרק של בסיס הבוהן ע"י קיבוע העצמות זו לזו. היתרון- תוצאה טובה ללא כאבים שנשמרת לכל החיים. החסרון- לא ניתן לשנות את גובה העקב בנעל היות שהבוהן קבועה בעמדה ישרה.

 
הניתוחים מבוצעים בהרדמה מקומית (למעט אם המטופל חושש ואז ניתן לבצע הרדמה עמוקה יותר).
הניתוח מבוצעים בד"כ במתכונת של "אשפוז-יום" (שיבה הביתה ביום הניתוח ללא אשפוז).
לאחר הניתוח יש צורך בשכיבה עם רגל מורמת ביומים הראשונים.
לאחר "שיוף" הרגל מקובעת בגבס למשך שבועיים (עד להוצאת התפרים) וניתן לבצע דריכה מיידית. לאחר שבועיים הולכים עם סנדל מיוחד למשך חודש נוסף ומבצעים טיפול פיסיותרפי לשיפור טווח התנועה של הפרק. לאחר "קיבוע" הרגל מקובעת בגבס למשך 6 שבועות וניתן להלך באמצעות קביים או הליכון.