הלוקס ולגוס

הלוקס ולגוס הוא עיוות של קדמת כף הרגל שבו הבוהן סוטה בהדרגה הצידה-החוצה לכיוון החלק החיצוני של כף הרגל קרי לכיוון האצבעות הסמוכות. כתוצאה מכך המפרק של בסיס הבוהן נחשף בצידו הפנימי ויוצר כעין בליטה גרמית בחלק הפנימי של קדמת כף הרגל. הבליטה הזאת ידועה בשם בניון BUNION.כשהעיוות מתקדם מתפתחות מספר בעיות:

א. מופיעים כאבים בבניון הבולט. הלחץ של הנעל על הבליטה הגרמית מגביר עוד יותר את הכאבים.

ב. כף הרגל מתרחבת בהדרגה היות שככל שהבוהן סוטה יותר הצידה, כך עצם המסרק METATARSUS הראשונה - זאת התומכת את הבוהן בבסיסה, סוטה במקביל יותר פנימה. התופעה ידועה בשם METATARSUS PRIMUS VARUS וככל שהיא מחמירה כך גובר הקושי לנעול נעליים סטנדרטיות וגובר הצורך בנעליים רחבות במיוחד, לעתים יש אפילו צורך לרכוש נעל אורתופדית בהתאמה אישית כדי להכיל בה את כף הרגל.

ג. הבוהן נלחצת כנגד האצבע הסמוכה- להלן האצבע השניה- ומתחילה לדחוק אותה בהדרגה הצידה. הלחץ עלול ליצור יבלת כרונית כואבת באיזור המגע בין הבוהן לבין האצבע השניה כתוצאה מחיכוך מתמיד בין העצמות והיבלת לעתים מתכייבת כלומר נוצר במרכזה כיב או פצע פתוח שמסרב להגליד וזה מהווה כמובן סכנה של חדירת חיידקים מזהמים לאצבע. האצבע השניה הנדחקת מפאת חוסר מקום עולה לפעמים כלפי מעלה ומתעקלת. זהו עיוות של האצבע השניה הידוע בשם אצבע-פטיש HAMMER TOE והוא גורם כשלעצמו לכאבים ובעיות נוספות.

במצב של הלוקס ולגוס קשה האצבע השניה ממש "רוכבת" על גבי הבוהן הנטויה, תופעה הנקראת CROSS-OVER DEFORMITY או OVERRIDING TOE. אפשרות נוספת הנצפית לפעמים היא שהאצבע השניה סוטה גם היא הצידה במקביל לבוהן וכך במין 'אפקט דומינו' סוטות הצידה גם שאר האצבעות- LATERAL DRIFT. 

 

1. גורמים גנטיים - מחקרים מראים שעד כמחצית מהמקרים של הלוקס ולגוס החלו להתפתח כבר בגיל ההתבגרות, לעתים אפילו לפני גיל עשר, ובחלקם של המקרים הללו- המוגדרים כהלוקס ולגוס של מתבגרים JUVENILE HALLUX VALGUS- המצב מחמיר בקצב מהיר לעתים עד כדי צורך בניתוח מתקן כבר בגיל 16-25 הנחשב יחסית לגיל צעיר מאוד. כ"כ ישנן משפחות שבהן הלוקס ולגוס שכיח יותר בהשוואה למשפחות אחרות. השכיחות גבוהה הרבה יותר (פי 5-9) בנשים בהשוואה לגברים, עובדה העשויה לתמוך בהשפעה הגנטית אם כי יתכן שקיים מרכיב הורמונאלי אשר מגדיל באופן כלשהו את הנטיה לפתח הלוקס ולגוס, אולי באמצעות הבדל בעמידות לאורך זמן של הרצועות המייצבות את מפרקי קדמת כף הרגל.

2. נעליים - כף הרגל מושפעת בהדרגה מלחצים המופעלים עליה במשך שנים ומשנה באיטיות את צורתה. מחקר שבדק שכיחות של הלוקס ולגוס באוכלוסיה מסויימת תוך השוואה בין שתי קבוצות תושבים מאותו האי, קבוצת עירוניים שהשתמשו בקביעות בנעליים וקבוצת כפריים שנהגו ללכת יחפים, מצא הבדל ניכר בשכיחות לרעת הקבוצה העירונית. כ"כ ההבדל שהוזכר לעיל בשכיחות העיוות בין נשים וגברים לרעת הראשונות עשוי להיות מוסבר לפחות בחלקו ע"י הנטייה של נשים לנעול נעליים שהן צרות בחלקן הקדמי ושהן בעלות עקב מוגבה בחלקן האחורי.

הלחצים המופעלים שנים על הבוהן גורמים להיחלשות של הרצועות התומכות את מפרק בסיס הבוהן בחלק הפנימי של כף הרגל ומתחילה סטייה הדרגתית של הבוהן לעבר האצבעות הסמוכות.

3. דלקות מפרקים - הללו גורמות להרס הדרגתי של מפרק בסיס הבוהן וכן להיחלשות הרצועות התומכות בו וכתוצאה מכך נוצר הלוקס ולגוס קשה בכפות הרגליים בשכיחות גבוהה. הגורמת הראשית הינה מחלה הקרויה דלקת-מפרקים ראומטואידית RHEUMATOID ARTHRITIS אך העיוות קיים גם בדלקות מפרקים אחרות כגון גאוט GOUT או ארטריטיס פסוריאטית PSORIATIC ARTHRITIS.

4. מחלות נוירולוגיות - כאשר נפגעים העצבים, נוצר חוסר-איזון בין קבוצות שרירים שונות סביב הבוהן ולעתים קרובות השריר הגורם להטיה צידית של הבוהן לכיון החיצוני של כף הרגל הלא הוא ה-ADDUCTOR HALLUCIS הופך להיות דומיננטי עקב החלשות יחסית של השריר ABDUCTOR HALLUCIS המבצע את הפעולה הנגדית של הטיה צידית של הבוהן לכיוון הפנימי של כף הרגל. התופעה נצפית הן במחלות של שיתוק ספסטי- שיתוק שבו השרירים מתכווצים באופן בלתי רצוני ומוגזם כגון בשיתוק-מוחין CEREBRAL PALSY והן במחלות של שיתוק רפה- שבו השריר חלש ואיננו מסוגל להתכווץ בצורה אפקטיבית כגון בפוליו POLIOMYELITIS

. 5. חבלה TRAUM - פציעה חבלתית של בסיס האגודל גורמת לעתים להיווצרות של הלוקס וללגוב בצד הפגוע או להחמרה בקצב ההתקדמות של הלוקס ולגוס קיים. פגיעות מסוג זה מתרחשות לא אחת בכדורגל וספורט תחרותי.

6. שינויים אנאטומיים - ישנן צורות מבנה כף רגל מסויימות שקשורות לשכיחות גבוהה יחסית של הלוקס ולגוס. ביניהן נמנים כף רגל שטוחה FLAT FOOT, גיד אכילס מקוצר, פרונאציה (=סיבוב פנימה) של קדמת כף הרגל, קיצור של עצם המסרק הראשונה- מולד, חבלתי או בעקבות ניתוחים קודמים, מפרק בסיס עצם המסרק הראשונה- הידוע בשם מפרק לפידוס LAPIDUS- שאיננו יציב עקב חולשה רצועתית או עקב מבנה אלכסוני של המפרק.

7. חסר של האצבע השנייה - עקב מחלה, חבלה או ניתוח קודם. בהיעדר תמיכה לבוהן מהצד, קיימת נטיה שלה לקרוס לכיוון האצבע השלישית ובכך למלא את החלל שנוצר ביניהן.

הטיפול: בשלבים המוקדמים ניתן להפחית כאבים בבניון BUNION ובאצבע-פטיש ע"י שימוש בנעליים נוחות מעור רך ורחבות בחלקן הקדמי. כ"כ ניתן לשפר את עמדת כף הרגל בתוך הנעל ולתקן כף רגל שטוחה ופרונאציה וכן להפחית כאבים הנוצרים הכרית כף הרגל באמצעות מדרסים רכים בהתאמה אישית. במידה שקיים חיכוך כואב בין הבוהן לאצבע השניה עם או בלי יבלת, אפשר להיעזר באביזרי סיליקון כגון מפריד SPACERבין האצבעות או שרוול המולבש כמעין אצבעון על האצבע השניה. במידה שהטיפול השמרני איננו נותן מענה מספק או במקרה שההלוקס ולגוס מחמיר קצב מהיר, דרוש טיפול ניתוחי.

גם הפרעה קוסמטית ללא כאבים הוא סיבה מוצדקת לשקול ניתוח שכן מראה כף הרגל עשוי לגרום לעתים לבושה או סבל נפשי כמו כל עיוות גופני אחר. הניתוח לתיקון הלוקס ולגוס הוא ניתוח כף רגל המתבצע בד"כ בהרדמה מקומית. לפני הניתוח יש לבצע צילומי רנטגן של כף הרגל כולל צילום בעמידה שבאמצעותו ניתן למדוד במדויק את זוית הסטייה של הבוהן HALLUX VALGUS ANGLE ואת זוית הסטייה של עצם המסרק הראשונה INTERMETATARSAL ANGLE ועל-פיהן לאמוד את חומרת הדפורמציה ולתכנן את הניתוח הרצוי למקרה הספציפי. מטרות הניתוח להעלים או לצמצם את ה-BUNION, ליישר את הבוהן, לייצב את רצועות המפרק של בסיס הבוהן, לתקן אצבע-פטיש במידה שזאת קיימת, ולמנוע עד כמה שניתן החמרה עתידית של העיוות. לאחר הניתוח יש להביא בחשבון תקופת קיבוע (בסנדל או בגבס לפי סוג הניתוח הנבחר), פיסיותרפיה לשיפור תנועות הבוהן, ונפיחות בכף הרגל שעשויה להגביל לזמן מה שימוש בנעליים צרות עד שהיא חולפת.   

בשנים האחרונות נוספו גם אפשרויות טיפול נוספות באמצעות הרפואה האלטרנטיבית כמו: רפלקסולוגיה, עיסוי ודיקור סיני אך מומלץ מאוד לבצע הערכה מקצועית מלאה מראש באשר ליעילות הטיפול בדגש על בדיקת נתוני משקל הגוף, זווית הסטייה וכו'.