הסחוס הוא רקמה חיה ונושמת המורכבת מתאי-סחוס המוקפים בחומר לבן המופרש על-ידם ומורכב ברובו מקולגן- COLLAGEN. הגוף דואג לאספקת חמצן ומזון לתאי-הסחוס דרך כלי-הדם של העצם מצד אחד וע"י הנוזל הסינוביאלי שקיים במפרק מן הצד השני.
כאשר הסחוס נפגע, תנועת המפרק איננה חלקה וגורמת לכאבים. בעיה נוספת היא שברגע שנפגמת שלמותו של הסחוס אפילו באופן חלקי ובאיזור מצומצם במפרק, מתחיל תהליך הדרגתי של הרס הסחוס הבריא הסמוך לסחוס הפגום (שחיקת סחוסים- ARTHRITIS).
שחיקת הסחוס הזאת עשויה להתפשט במשך השנים לכל חלקי המפרק ולגרום לנזק קשה ביותר למפרק. ככל שהנזק הסחוסי יותר קשה ויותר מפושט, כך גוברים גם הכאבים והקושי ללכת ולתפקד.
הטיפול בכאבים ובהגבלה תפקודית שגורם הפרק החולה בקרסול או בכף הרגל הוא בד"כ שמרני. ניתן להשקיט את המפרק הכאוב ע"י מנוחה וקיבוע באמצעות מדרסים, אביזרים אורתופדיים או נעליים אורתופדיות מיוחדות. אם הכאב קצר-מועד ניתן להרגיעו באמצעות נוגדי-דלקת בכדורים או במשחות (ישנן כ"כ תרופות ספציפיות למחלות פרקים מסויימות לפי סוג המחלה) ואם הכאב חזק במיוחד או ממושך אפשר לשקול מתן זריקה של קורטיזון למפרק.
במצבים מסויימים או כשהטיפול השמרני איננו נותן פתרון הולם יש מקום לשקול ניתוח בכף הרגל. הניתוחים כוללים:
א. ארטרוסקופיה- ניתוח אנדוסקופי של הקרסול (כמו בברך) עם סיב אופטי דק ומכשירים עדינים המוחדר למפרק דרך חתכים קנטים בעור ובאמצעותם מבצעים הטרייה של הסחוס הפגוע כלומר מסירים את הסחוס הפתולוגי וקודחים חרירים קטנים בעצם כדי לחדש את אספקת הדם לאיזור על מנת שתעודד צמיחה מחודשת של סחוס בריא.
ב. השתלות סחוס- (בתנאי שהנזק הסחוסי מצומצם ומוגבל לאיזור קטן בלבד במפרק) משמתשים בסחוס בריא שנלקח ממפרק אחר בד"כ מהברך ומשתילים אותו בקרסול. ישנם נסיונות לפתח סחוסים שגודלו במעבדה מתאי-סחוס של המטופל או מתאי סחוס עובריים אולם תוצאות הנסיונות הללו עדיין רחוקים מלתת מענה משביע רצון מבחינה מעשית, כך שדרוש עדיין מחקר רב לפיתוח הנושא.
ג. ניתוחי כיילקטומי (CHEILECTOMY)- הנזק הסחוסי מתחיל פעמים רבות בשולי המפרק ומתקדם משם בקצב איטי לעבר המרכז. כתוצאה מכך נוצרות בשוליים הפגועים בליטות עצם הקרויות אוסטאופיטים (OSTEOPHYTES) והללו מהוות מכשול מכאני המגביל משמעותית את יכולת התנועה של המפרק . הניתוח מטרתו להסיר את הסחוס הפגוע בשולי המפרק וכן את האוסטאופיטים שנוצרו סביבו במטרה להאט את קצב התקדמות המחלה ניוונית וכן לשר עד כמה שניתן את טווח התנועה של המפרק.
ד. ניתוח קיבוע (ARTHRODESIS)- התנועתיות של מפרק שחוק יוצרת כאבים. כדי למנוע תנועה כואבת מקבעים את המפרק החולה ע"י הסרת המשטחים הסחוסיים וחיבור של עצם לעצם באצמעות קיבוע מתכתי (ברגים, מסמרונים, פלטות, מוט תוך-לשדי וכו'). עקב כך הגוף מייצר רקמת עצם בין העצמות המרובעות בדיוק כפי שמתרחש בתהליך ריפוי שבר, עד ששתי העצמות מתאחות והופכות למעשה ליחידה אחת, שאמנם אין בה תנועה מחד אבל מאידך גם אין בה כאב. הארטרודזיס היא ניתוח מאוד מוצלח עם אחוז יחסית נמוך של סיבוכים והיא מאפשרת תפקוד מאוד אינטנסיבי ובעומסים גבוהים.
ה. החלפת מפרק הקרסול- משתילים מפרק מלאכותי (כמו בברך או במפרק הירך) העשוי משילוב של מתכת ופולימר פלסטי קשיח במיוחד המחליקים זה על גבי זה. יתרון הניתוח הוא שהוא משמר חלק מטווח התנועה של הקרסול. חסרונותיו הם באחוז לא מבוטל של סיבוכים פוטנציאליים, צורך תמידי להישמר מפני פעילות בעומסים גבוהים (כגון ריצה, קפיצה, טיפוס) כדי להגן על המשתל משחיקה או התרופפות (= ניתוק החיבור בין המשתל לבין העצם אליה הוא מוצמד), וצורך להחליף את המשתל כעבור שנים בניתוח או ניתוחים נוספים היות שאורך-חייו מוגבל (5-15 שנים בממוצע).
לסיכום: בקרסול ובכף הרגל מפרקים רבים העשויים להיפגע במהלך החיים מבחינת שלמות הסחוסים כתוצאה מבלאי, מחלות או פציעות חבלתיות. הפתרונות הם רבים ומגוונים כפי שפורט לעיל וכוללים טיפולים שמרניים וטיפולים ניתוחיים. לכל אדם יש "לתפור" באופן ספציפי את הטיפול האופטימאלי בבעייתו לפי עיסוקו, דרישותיו התפקודיות, מידת הסבל, סוג המפרק הפגוע וכן לפי דרגת החומרה של הפגיעה.
