ה"בסיס" יוצר מפרק בחלק הפנימי של אמצע כף הרגל עם אחת מעצמות הטרסוס הקרויה הקונאיפורם המדיאלי MEDIAL CUNEIFORM. המפרק הנ"ל נקרא לפי העצמות היוצרות אותו המפרק המטטרסו-קונאיפורם הראשון והוא מוכר גם בשם נוסף, המפרק ע"ש LAPIDUS. ה"ראש" יוצר מפרק עם בסיסו של הגליל הקריבני, זהו מפרק בסיס הבוהן הנקרא המפרק המטטרסו-פלנגיאלי הראשון או להלן MTP1. הגלילים יוצרים ביניהם את המפרק הבין-גלילי הראשון או להלן 1IPJ. מתחת לראש המסרק הראשון ובצמוד אלין מצויות שתי עצמות קטנות עליהן נשען המסרק בעת הדריכה. עצמות אלה נקראות הססמואידים, האחת מדיאלית (הפנימית יותר) והשניה לטראלית (חיצונית).
תנועתיות המפרקים והשרירים: המפרק הבין-גלילי 1IPJהוא מפרק צירי HINGE JOINT המאפשר תנועה של קצה הבוהן במישור אחד בלבד כלפי מעלה ומטה. התנועה כלפי מעלה מושגת ע"י התכווצות של השריר המיישר הארוך של הבוהן EXTENSOR HALLUCIS LONGUS באמצעות גיד הנאחז בבסיס הגליל הרחיקני בחלקו העליון. באופן דומה מתבצעת התנועה כלפי מטה ע"י השריר המכופף הארוך של הבוהן FLEXOR HALLUCIS LONGUS באמצעות גיד הנאחז גם הוא אל בסיס הגליל הרחיקני, אולם בחלקו התחתון. המפרק MTP1 של בסיס הבוהן מאפשר גם הוא לבוהן לבצע תנועות כלפי מעלה (כיפוף גבי) ומטה (כיפוף כפי) וזאת באמצעות השריר המיישר הקצר והשריר המכופף הקצר של הבוהן EXTENSOR AND FLEXOR HALLUCIS BREVIS. גידי השרירים נאחזים בבסיס הגליל הקריבני מלמעלה ומלמטה בהתאמה. ברם ובשונה מהמפרק הבין-גלילי יש לבוהן במפרק 1IPJגם אפשרות לבצע תנועות במישור נוסף, תנועה צידית פנימה (אבדוקציה ABDUCTION) והחוצה (אדוקציה ADDUCTION) באמצעות השרירים הצידיים ABDUCTOR AND ADDUCTOR HALLUCIS. גיד השריר המכופף הקצר FHB מפוצל לשני "ראשים", כשכל אחד מהם עוטף ומכיל למעשה בתוכו את אחת משתי עצמות הססמואיד, דהיינו הססמואיד המדיאלי יושב בתוך ה"ראש" הפנימי של הגיד והססמואיד הלטראלי בתוך ה"ראש" החיצוני של גיד ה-FHB. באספקט החיצוני של בסיס הגליל הקריבני קיים מאחז גרמי משותף של שני גידים, ה"ראש" הפנימי של ה-FHB וגיד שריר האדוקטור ADDUCTOR . מאחז משותף זה מוכר בשם ה- CONJOINT TENDON. המפרק עטוף בקופסית CAPSULE אשר מעובה וחזקה יותר מהרגיל בשני צידיה, הפנימי (מדיאלי) והחיצוני (לטראלי). עיבוי זה תורם ליציבות המפרק מפני כוחות מעוותים מהצדדים.
פתולוגיה של הלוקס ולגוס
לעיוות מסוג הלוקס ולגוס יש מספר מאפיינים- א. סטייה פנימה של ראש המסרק הראשון מצב הנקרא METATARSUS PRIMUS VARUS. זהו מצב מולד או נרכש במהלך השנים. מידת הסטייה נקבעת באמצעות צילום כף רגל בעמידה, ע"י מדידת הזווית הנוצרת בין המסרקים הראשון והשני INTERMETATARSAL ANGLE 1-2 הזווית נחשבת לתקינה עד 9 מעלות, בלתי תקינה בצורה קלה בין 9 ל-14 מעלות, ובלתי תקינה במידה ניכרת מעל 14 מעלות.
הסטייה בולטת במיוחד בכפות רגליים רחבות בחלקם הקדמי SPLAYED FOREFEETוהיא בעלת נטיה להחמיר בצורה הדרגתית עם הזמן כאשר מפרק ה-LAPIDUS (מפרק בסיס המסרק הראשון) סובל מחולשה ואי-יציבות רצועתית INSTABILITY או כאשר המשטחים הסחוסיים של המפרק בנויים על-פי צילומי רנטגן במנח אלכסוני במיוחד (להבדיל ממנח מאוזן שהוא בבחינת מבנה יציב). ב. סטייה החוצה של הבוהן (לכיוון VALGUS או לכיוון האצבעות הקטנות). מידת הסטייה נקבעת גם כן באמצעות צילום כף רגל בעמידה ע"י מדידת הזווית הנוצרת בין המסרק הראשון והגליל הקריבני HALLUX VALGUS HV ANGLE. היא נחשבת לתקינה עד 15 מעלות, בלתי תקינה בצורה קלה בין 15 ל-35מעלות, ובלתי תקינה במידה ניכרת מעל 35 מעלות. ג. היחלשות ומתיחת-יתר של החלק הפנימי (מדיאלי) של קופסית מפרק בסיס הבוהן 1MTP. ד. משיכת-יתר של הבוהן החוצה עקב התקצרות המאחז הגידי המשותף, ה-CONJOINT TENDON של שרירי האדוקטור והמכופף הקצר FHB. המתיחה גורמת לנדידה של שריר ה-FHB החוצה יחד עם הבוהן ונדידה זאת גורמת לתזוזה פתולוגית של עצמות הססמואיד כלפי חוץ, כאשר תזוזה קלה שבה קיים עדיין מגע ביניהן לבין ראש המסרק הראשון נקראת תת-פריקה או סוב-לוקסציה SUBLUXATION ותזוזה ניכרת נקראת פריקה או דיסלוקציה SESAMOID DISLOCATION. ה. קיים סיבוב הדרגתי של הבוהן סביב עצמה בכיוון פנימה (שקצה הציפורן פונה לכיוון הריצפה החלק הפנימי של כף הרגל).
סיבוב הבוהן פנימה נקרא פרונאציה PRONATION. ו. בליטה גרמית פנימית של ראש המטטרסוס הראשון שנחשף בהדרגה ככל שהבוהן נוטה יותר החוצה. הבליטת-העצם קרויה בניון BUNIONונוכחותה גורמת לכאב מקומי כתוצאה מלחץ מתמשך של הנעל ויצירת תהליך דלקתי מקומי כרוני BUNION BURSITIS ברקמה הרכה שמכסה את הבניון. ז. נוצרים שינויים ניווניים בסחוסי מפרק בסיס הבוהן DEGENERATIVE ARTHRITIS. ח. לעתים קיימת סטייה חיצונית של הבוהן בגובה המפרק הבין-גלילי הנקראת HALLUX VALGUS INTERPHALANGEUS והיא עשויה להופיע כעיוות נפרד או בשילוב עם הלוקס ולגוס "רגיל" בדרגות חומרה שונות.
טיפול בהלוקס ולגוס
כאשר מתכננים תיקון עיוות מסוג הלוקס ולגוס באמצעות ניתוח, יש להעריך היטב את דרגת חומרתו ולמדוד בקפידה את כל מרכיבי הדפורמציה המוזכרים לעיל שכן תיקונם חיוני להצלחת הניתוח. בעבר נהגו לבצע ניתוח מצומצם שכלל כריתה של הבניון הגרמי בלבד אולם התברר שהניתוח הזה נחל כשלון ולא רק שלא שיפר את המצב, הוא אף החריף לעתים את העיוות ואת קצב התקדמותו. לפיכך התברר במרוצת השנים כי בכדי להצליח, דרוש תיקון משולב של מספר מרכיבים: כריתת הבניון, קיצור הקופסית הצידית של המפרק בצידו הפנימי ושחרור ניתוחי של מאחז הגיד המשותף ע"י חיתוכו TENOTOMY. ניתוח שכזה עשוי לתת מענה הולם לעיוות בדרגת חומרה קלה ברם אפילו הוא איננו מספק במקרים קשים יותר. אז נדרש גם לתקן את העיוותים הגרמיים ע"י שינוי זווית הציר של העצמות ע"י ניסור, הסטה של חלקי העצם וקיבוע בעמדה החדשה, הרצויה. ניתוח כזה נקרא אוסטאוטומיה OSTEOTOMY. ניתן לבצע אוסטאוטומיה בעצמות שונות המשתתפות ביצירת העיוות, קרי במסרק הראשון (בבסיסו, באמצעו או ב"ראשו"), בגליל הקריבני וכן בגליל הרחיקני במקרה של עיוות מסוג INTERPHALANGEUS.
העצמות המנוסרות במסגרת ניתוח האוסטאוטומיה מקובעות זו לזו באופן זמני, עד שנוצר ביניהן חיבור גרמי, באמצעות מסמרים עדינים, ברגים או חוטי תפירה. ניתן כ"כ לשלב יותר מאוסטואטומיה אחת בניתוח ולבצע שתיים יחד או יותר. במקרים של עיוות קשה ביותר, בגל מבוגר, או כאשר הסחוס המפרקי בבסיס הבוהן פגוע, אין די בניתחים שהוזכרו כדי לקבל תוצאה טובה. יש אזי צורך לבצע כריתה של בסיס הגליל הקריבני ובכך לבטל את המגע בין המשטחים הסחוסיים השחוקים המייצרים כאב בעת התנועה- זהו הניתוח מסוג RESECTION ARTHROPLASTY ע"ש KELLER, או לבצע קיבוע של הבוהן בעמדה ישרה ע"י סילוק המשטחים הסחוסיים והצמדת עצם לעצם- זהו ניתוח ארתרודזיס ARTHRODESIS של הבוהן.
